פסח – על חירות ועבדות מסוג אחר

פסח זהו חג שנוהגים לדבר הרבה על עבדות וחירות. מהי חירות, ומהי אותה "עבדות" ממנה צריך להשתחרר?

עבדים היינו עבדים
עתה בני חורין בני חורין…!

מניחה שכל אחד מכם מכיר את המילים הללו ואפילו יכול  לזמזם את המנגינה. למילים הללו יש משמעות מאד רחבה ורלוונטית ביותר גם לימינו.
עבדות היא להמשיך לנהוג על פי הרגלים שכבר אינם מתאימים לנו,  להמשיך במשימות ותפקידים שכבר איננו רוצים למלא עוד בתחומים שונים בחיינו: בתחום הבין-אישי, מקצועי, חיי פנאי ועוד.
האם אתם נמצאים במקום המדויק שבו אתם בוחרים להיות? האם בחרת במקום הזה מתוך חופש אמיתי?

מה גורם לכם בכל יום מחדש לבחור להשאר במקום זה:

• מרגישים שאין ברירה אחרת?
• מספרים לעצמכם שעליכם להתפשר?
• אולי החלטתם שזה הכי טוב שאתם מסוגלים להשיג?

פסח שם במוקד את הבחירות שלנו. האם אנו מתנהלים מתוך חירות או אילוצים שלעיתים פשוט "התרגלנו" אליהם. האם אנו חשים סיפוק אמיתי או מדחיקים כאב, צער ועצב?

פילים, חירות ומה שבינהם

בחרתי להביא לכם סיפור מקסים שאני מאוד אוהבת מתוך ספרו של הפסיכותרפיסט הדרום אמריקאי חורחה בוקאי, מתוך הספר "שמע סיפור":

כשהייתי קטן אהבתי ללכת לקרקס, והכי אהובים עלי בקרקס היו בעלי החיים. הפיל עניין אותי במיוחד ואחר כך נודע לי שגם ילדים אחרים אהבו אותו. במהלך ההופעה התרשמנו מגודלו, ממשקלו ומכוחו של הפיל. אבל בין הופעה להופעה הוא נקשר באחת מרגליו בשרשרת אל יתד קטנה שהיתה מקובעת לרצפה.
היתד היתה חתיכת עץ זעירה שחדרה לרצפה לעומק סנטימטרים ספורים בלבד, ולמרות שהשרשרת היתה עבה וחזקה נראה לי מובן מאליו שבעל חיים שבכוחו לעקור עץ מהשורש יכול לגם להשתחרר בקלות מהיתד ולברוח.

נדמה לי שאי אפשר לא לתהות:
מה עוצר בעדו? למה הוא לא בורח?
כשהייתי בן חמש או שש עדיין בטחתי בחוכמתם של המבוגרים.
שאלתי אז מורה, איש דת או דוד כלשהו על תעלומת הפיל. מישהו מהם הסביר לי שהפיל לא בורח מפני שהוא מאולף.
ואז שאלתי את השאלה המתבקשת:
"אם הוא מאולף, למה קושרים אותו?"
אני לא זוכר שקיבלתי תשובה הגיונית.

בחלוף הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, ונזכרתי בה רק כשנתקלתי באנשים אחרים ששאלו את השאלה הזאת.
לפני שנים אחדות גיליתי למזלי שמישהו חכם גם מצא את התשובה:
הפיל לא ברח מהקרקס מפני שהוא היה קשור ליתד מקטנותו.
עצמתי את עיני ודמיינתי את הפיל חסר הישע שזה עתה נולד מגלה שהוא קשור ליתד. אני בטוח שהפילון דחף, משך והזיע וניסה להשתחרר. למרות מאמציו הוא לא הצליח להשתחרר מפני שהדבר הזה היה למעלה מכוחותיו.
דמיינתי שהוא נרדם באפיסת כוחות ושביום המחרת הוא ניסה שוב וגם ביום המחרת, וביום המחרת… עד שיום אחד, יום נורא מבחינתו, השלים בעל החיים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.
הפיל העצום ורב העוצמה  הזה שאנחנו רואים בקרקס לא בורח מפני שהמסכן מאמין שהוא אינו מסוגל לברוח.
חוסר האונים שחש זמן  קצר לאחר הולדתו נחקק בזכרונו.
והגרוע מכל – הוא מעולם לא שב לערער ברצינות על הזכרון הזה.
מעולם, מעולם לא ניסה לחזור ולהעמיד את כוחו במבחן.

"הדרך היחידה שלך לדעת אם אתה יכול להצליח היא לנסות שוב מכל הלב… מכל הלב!

מבערים את החמץ הרוחני

פסח הינו זמן שבו רבים מבערים את החמץ. ביעור החמץ הוא לא רק מעשי אלא גם רוחני- רגשי.
זה הזמן לבדק בית פנימי של כל ההרגלים והפעולות שאנו מתנהלים על פיהם ביומיום שלנו. חלק גדול מן המעשים של כל אחד מאיתנו מתבצע באוטומט. יציאה מעבדות אל חירות – בדיקה יסודית לגבי ההתנהלות שלנו ובחירה מחדש. חלק מן ההרגלים והפעולות נחבר להשאיר והפעם ממקום יותר מודע , אך נגלה שחלקם כבר מזמן אינם משרתים אותנו וזהו זמן נפלא לשחרר אותם באהבה גדולה.
עצם השחרור עשוי לסייע לנו לעשות קפיצת מדרגה בהתפתחות האישית שלנו בתחומים שעד כה הרגשנו בהם "תקיעות": קריירה, פרנסה, זוגיות, חברים, משפחה, בריאות, פעילות פנאי ותחביבים.
חירות = החופש להיות את/ה.

כמטפלת גופנפש אני יודעת שלא תמיד קל להפטר מן ההרגלים, לא תמיד ניתן להגיע לבד באופן מודע אפילו לחסמים.
אשמח לסייע לכם מן באמצעות הידע המקצועי והנסיון הרב שלי בשחרור דפוסים חוסמים ובבניית הרגלי חיים בריאים יותר שיסייעו לכם לצמיחה, גדילה והתפתחות.
אם אתם מרגישים שהפוסט הזה נכתב עבורכם אשמח מאוד לסייע לכם. פנו אלי עוד היום ואשמח לסייע:
מיכל 052-8728526

חג חירות נפלא ו… העיקר הבריאות!